<h1>סמ"ג לאוין סימן קל"ז</h1>
<h2>דף קכב.</h2>
ואם גוי או עבד שם בשר בקדירה ולא ראה ישראל אם הדיחו הבשר אם לאו, אף על פי שכתב רב האיי גאון (בספר מקח וממכר שער נ"ה) שאין סומכין על דבריו של גוי לא לאיסור ולא להיתר, לאיסור מדאמר בפרק אחרון דיבמות (קכ"ב א') תניא גוי שהיה מוכר פירות בשוק ואמר פירות הללו של ערלה הן של עזקה הן פירש רש"י שהיא שם עיר שבא"י שפירותיה משתמרים וצריכין להתעשר, ורבותינו (תד"ה של) פירשו לשון גדר כמו (ישעי' ה' ב') ויעזקהו ובשביעית מדבר דתניא בת"כ (בהר פרק א' ה"ג) אי אתה בוצר מן המשומר, של נטע רבעי הן לא אמר כלום לא נתכוון זה אלא להשביח מקחו לומר שהם מאילן בחור, ולא להיתר מדאמר רב (חולין צ"ה א') בשר [כיון] שנתעלמה מן העין אסור, מכל מקום יש להתיר כאן אם [היה] יודע הגוי מנהג ישראל והיה שם שום ישראל יוצא ונכנס או שום קטן בר דעת בבית שירא פן יגיד הדבר (ע"פ סימני סה"ת ס"ז), ועוד אנו אומרים בעבודה זרה פרק אין מעמידין (ל' א') גוים נהי דאיסורא לא קפדי אנקיותא קפדי וזהו נקיות להדיחם אחר (אחר) המליחה, ורבינו יצחק ב"ר אברהם (פירש) [היה מחמיר] שלא להתיר זה אלא על ידי טעימת קפילא ארמאה פירוש (ה)גוי הבקי בטעימת תבשילין לדעת אם יש בקדירה טעם מלח יותר מדאי. אמנם בבשר יבש בימות הקיץ שנתייבש בחורף כתב מורי דלא חשיב כרותח אם אינו לח קצת.
